כולנו יצורים שלמים ובלתי מושלמים רק מפגש של שלם מול שלם מייצר מרחב חופש כבוד שנקרא אהבה ולכן האהבה היא הוויה בוגרת ובשלה, כאשר נוצרת  לחיים יש ערך מוסף אשר הוא הדובדבן שבקצפת

מהי אהבה

האם יש בה מקום לשיפוטיות? ואם לא כיצד ניתן לחיות חיים שלמים בלי להעביר ביקורת אשיפוטיות???

זכר ונקבה ברא אותם האנרגיות הבסיסיות של היקום עפ"י הקבלה הם אנרגיות זכריות ונקביות

בשפה הקבלית אנו קוראים לשני האנרגיות הללו בשם- "עיגולים ויושר" עיגולים זו החיות הנקבית הבסיסית שמרכיבה כל נקודה  במציאות.

והיושר זו החיות הזכרית שמרכיבה אף היא כל נקודה ונקודה במציאות. אלא שלא כל נקודות שוות ובחלקן יש יותר מרכיב עיגולי מאשר יושרי בחלקן יש יותר ויותר מעיגולים. הכלל הוא! שככל שנקודה מסוימת נוטה יותר להיות מובהקת כאנרגיה של סוג אחד ( זכרי או נקבי) היא מחפשת ומבקשת את האנרגיה ההפוכה שתשלים אותה . הנקבי והזכרי העיגולים והיושר הם כמו שני קטבים מגנטיים וככל שקוטב אחד טעון יותר כך הוא מבקש השלנה מן הקוטב השני ומחפש שגם הוא יהיה טעון היטב באנרגיה ההפוכה שישלים אותו. בזמנים קודמים , הייתה האנושות תואמת יותר עם מחוריות הבריאה ,חלה התחשבות בעונות הטבע, בזן שהוקצב לריתמוס של המשפחה והדינמיקה של מערכת היחסים עמדה בפני פחות אתגרים.

ככל שחלף הזמן, והטכנולוגיה התפתחה הופר האיזון העדין שכן , הקידמה שסיפקה לנו נוחיות מצד אחד, השילה מאיתנו מצד שני כמה אינסטינקטים בסיסיים בעלי השפעה מפורשת על החיים האישיים והחברתיים.

נראה כי בעוד אנו יכולים לתקשר באופן אלקטרוני עם כל העולם בתוך שניות היכולת שלנו לתקשר ממשי עם אנשים הנמצאים בסביבתנו  היא פחותה יותר.

בעוד הצורך הראשוני של הגבר היושר הא להרגיש " מכובד" הצורך הראשוני של האשה  עיגולים הוא להיות "נאהבה ומוגנת" לפני המהפכה המינית תפקידי הגבר והאשה הוגדו באופן ברור ע"י החברה.

הגבר יצא אל העולם ועשה כסף , ואילו האשה נשארה בבית ודאגה לילדים אולם מאז, החלו התפקידים להיטשטש

נשים וגברים כאחד החלו לחקור את כל האפשרויות העומדות לרשותם. חופש חדש זה הביא אמנם לתחושת שחרור, אך הוא יצר גם קרקע פורייה למאבקים בין המינים

העולם בו אנו חיים מלא דפוסים החוזרים על עצמם . חוקי הטבע נחשפים בפנינו בכל עלה שנושר ובכל ציוץ של גוזל .

כל צורת חיים שנוצרת ברגע מסוים מראה את תפארתה לעיני כל , ואז היא הולכת ודועכת עד שהיא משתכחת  - ולו רק כדי להופיע שוב, פעם נוספת, במופע אחר.

מתחת למרבד הנוף העצום הזה של הבריאה, פועם הדופק היציב והבוטח של החיים עצמם בדומה לשעון דייקן , החוקים שלו מתגלים כמדויקים וכוודאיים.

העולם "התקדם" האמנם? אנחנו נשארנו עם אותם קודים של הזמנים הקודמים... ובנוסף תבניות אישיות שירשנו כל אחד  מהתרבות ומהשבט שממנו הגענו...